יום שבת, 20 באוקטובר 2012

once upon a time in Hifa

כבר שבוע מדגדג לי לכתוב על חיפה וזאת בעקבות הספר של הילה אלפרט, שנודה על האמת אם לא הייתי מקבלת אותו במתנה לא היית קונה אותו, כי תמונות זה יפה וגם מתכונים אבל אם כבר העיר התחתית, לפחות הייתם מקדישים פרק לאותם מקומות שאינם או לאותם מקומות שהם לא אוכל או שתייה, אז קבלו כמה מילים בתור חיפאית:
ילדה שלא אהבה לאכול, כן זאת אני הייתי בעברי, אוכל לעולם לא היה משהו חשוב וכל סחבתי את האוכל עד גיל מאד מאד מאוחר כמשהו שולי, אבל חומוס תמיד אהבתי ובעיר התחתית יש מוסדות חומוס לא רעים, אבו מארון, אבו שאקר, פארג' ואבו יוסף המיתולוגי שלקובה שלו אין מתחרים.
לקראת תום השירות שלי מיקמו אותי ביחידה מסוימת של משה"בט בבניין אבן של פעם עם מעלית חורקת כמו בסרטים הערביים של יום שישי, רק היה חסר שאיזו פטמה עם תחת ענק ומטפחת עם מטבעות תרד להביא מלוחיה משוק הטורקים, את האוכל שלי הייתי לוקחת בסבב קבוע - פאלפל פלמר ליד תחנת המוניות שהיו לו כדורים קטנים במיוחד וסלט כרוב אדום טעים, הבורקס של מרקו, אחד מהאחים של בורקס העגלה שבאצבעות דקות וארוכות היה חותך לי את הבורקס גבינה החם ואף פעם לא חייך  ורק השפם הטורקי שלו היה זז....ואצל גבי בפינת הקוקטייל שהיה מכין לי סנדביץ' טעים של בשר עם הרבה מיונז והייתי יושבת עם הסוורים הסלוניקאים ושומעת את הספניולית והייונית והייתי מחכה לסול שתביא את הבויוס ואת הבואיקוס כדי לקחת לבת שלהם מתילדה שהייתה שכנה שלי וממנה למדתי לדבר לאדינו של סלוניקי, גבי היה מכין לי את הסנדביץ'  בלי הקשה של הלחם  והיה קורא לי מפונקת, לפעמים הייתי הולכת לגבי בלילטי בסנדביץ גבי שם היו יושבים כל ה"מומחים" לכדורגל  חיפאי ולוקחת לי סנדביץ' עם סלט ביצים.
בערבים הייתי לפעמים הולכת לשבת על הבר של לונדון פרייד, שם פרדי שתמיד היה לבוש בחליפות עם עניבה או עם פולאר  לימד אותי לשתות סיננגפור סלינג ובקרדי קולה, ושם היו יושבים זונות ובלשים שבת אחים גם יחד, גם לאנטוני הייתי עוברת לשמוע קצת מוזיקה.
לפעמים היינו הולכים כמה לחברים למסעדה היהודית של שמוליק ודני לאכול כבד קצוץ וחמין גם בקיץ הלוהט.
ובשוק הטורקים הלכנו למוסקוביץ לקנות בגדי ים ולשתות מיץ רימונים או תפוזים.
והיו זיניוק את מיכלין שבחנות שלהם הייתי מותחת את המיתרי מחבט הטניס וליד הייתי אוכלת בשני את הקרמשניט הכי טובה יותר מאשר אצל ספירו או פייר, את התמונות פיתחתי בפוטו המלכים כי ככה קראו פעם לרחוב העצמאות והיה את מזן שהיו לו את הלקרדות הטורקיות הכי טעימות והאיקרא שלו הייתה מדהימה וגם אצלו אפשר היה למצוא מעדנים עם ריח של חו"ל.
אז זיניוק כבר לא עם מיכלין, וגבי מפינת הקוקטייל כבר לא איתנו וגם מתילדה התגרשה ולא שכנה שלי יותר, ואין יותר לונדון פרייד וגם מרקו כבר מזמן נעלם ויש יותר חנויות ריקות מאשר פתוחות בעיר הכי תחתית שמתחתיה גועש הים שהבריטים כבשו.....אבל למעלה הכל שקט, יותר מידי שקט וגם עצוב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

יין נשי בגולן

 נשים יינניות זה לא דבר חדש בעולם, בארץ  יש עוד הרמת גבה למרות שיש ולא מעט נשים יינניות, כמה מהן בעלות יקב משלהן? לא הרבה, אפשר להזכיר את צי...